פסק-דין בתיק עמ"נ 7141-09-12

המערערים משיגים בהליך זה, שהוגש כערעור מנהלי, על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב מיום 11/7/12, אשר קיבלה חלק מההתנגדויות לבניית גג רעפים בדירת המערערים לפי תוכנית ג 1, בין השאר בשל כך שהבניה חורגת מהבנוי בבניין וסביבתו ופוגעת בחזית הבניין ובשל כך שהיא עלולה למנוע מימוש בניה לפי תמ"א 38. יחד עם זאת אישרה הוועדה המקומית את ההרחבה הקיימת ובניית גג רעפים בהתאם לגג הרעפים הקיים לפי תכנית 2327 בתנאי התאמה לקובץ הנחיות ומילוי דרישות מהנדס העיר.

המערערים עתרו לביטול ההחלטה הנ"ל ומתן היתר בניה כפי שהתבקש על ידם.

המשיבה ביקשה לראות בתגובתה לבקשה לצו ביניים, כתגובה לערעור תוך שצורף לו תצהיר וזאת בגין מצוקת זמן בשל אבל משפחתי.

יצויין כי אף אחד מהצדדים לא הגיש עיקרי טיעון בהתאם לתקנות עת עסקינן בערעור מנהלי.

עוד יצויין, כי הערעור מנוסח באופן עולב ומביש תוך נקיטת אלימות מילולית הן כלפי רשויות העיריה והן כלפי ביהמ"ש. בנסיבות אלו מן הראוי היה להורות על מחיקה הערעור או על תיקונו  בהתאם לתקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אלא שבנסיבות העניין לא נמצא לנכון להורות כך שכן דין הערעור להידחות על הסף מהטעמים הבאים:

בהתאם לסעיף 5 חוק בית משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000, ניתן להגיש ערעור מנהלי בעניינים המפורטים בתוספת השנייה ואילו ערעור על החלטה של וועדה מקומית בענייני תכנון והבניה אינו נמנה על תוספת זו.

המערערים הכתירו את הערעור גם בכותרת תובענה מנהלית, אך גם הליך מנהלי בדרך של תובענה מוגבל לעניינים המנויים בתוספת השלישית שהעניין דנא אינו נמנה עליהם.

יתר על כן, אף תיקון ההליך והגשתו בדרך של עתירה מנהלית לא היה מסייע בידי המערערים שכן, מקומה של השגה על החלטה של וועדה מקומית היא בפני וועדת ערר כקבוע לסע' 152 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. המערערים, לא רק שלא הגישו ערר על ההחלטה נשוא ערעור זה, אלא אף התייצבו בפניה וביקשו שלא לדון בערר שהוגש על ידי שכנם שלמה בורה, על אותה החלטה, וזאת מאחר והגישו ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי (פרוטוקול וועדת הערר מיום 31/1/13). משמעות הדבר היא, אף אם היה ההליך מתוקן ומוסב לעתירה מנהלית, הרי שהמערערים לא מיצו את ההליכים בהתאם לסע' 152 לחוק התכנון והבניה טרם הוגש הליך זה, ומכאן שממילא יש לדחות את הערעור על הסף.

יצויין, כי עניין היתר הבניה להרחבת דירת המערערים הגיע לפתחם של ערכאות בית המשפט מספר פעמים. העתירה המנהלית הראשונה הוגשה בעת"מ 3012/04 ועניינה החלטת וועדת הערר בדבר דרישת "פרסום הקלה" וכן היתרים שניתנו לשכנים לפתוח דלת מעבר לחצר. העתירה נדחתה על כל חלקיה בפסק דין מיום 22/8/05. ערעור על פסק דין זה נדחה גם הוא (עע"ם 9168/05). העתירה המנהלית השניה הוגשה ע"י המערערים בעת"מ 31262-01-11 ועניינה החלטת וועדת הערר לבטל את ההיתר שניתן ע"י הוועדה המקומית לבניית גג שטוח. גם עתירה זו נדחתה בפס"ד מיום 16/1/12, כמו גם הערעור שהוגש בעע"ם 2131/12.

מעבר לצורך ייאמר לגופו של עניין, כי אין יסוד לטענת המערערים, על פיה הוועדה המקומית הייתה חייבת ליתן להם היתר בניה בהתאם לפסק דין חלוט שניתן בעת"מ 3012/04 הקובע  "אם העותרים יוותרו על בקשתם לגג שטוח ולמעקה לגג, ויצמצמו אותה לאישור הרחבה שתקורה בגג רעפים, תהיה הוועדה המקומית (ועדת הרישוי) חייבת להעניק להם היתר לכך ללא דיחוי וללא דיון נוסף". המערערים טרחו לצרף לעתירה רק עמוד אחד מפסק הדין, אולם למקרא פסק הדין המלא ,ברור כי הכוונה להרחבה  שתקורה בגג רעפים בהתאם לתכנית 2327 שתכליתה להסדיר שיפור תנאי דיור באמצעות תוספת שטחי בניה ולפי תוכנית זו "כל הגגות בקומה העליונה [של בתים מטיפוס בית משותף] יהיו גגות רעפים". מתוכן החלטת הוועדה המקומית, נשוא ערעור זה, עולה כי הוועדה אכן אישרה את ההרחבה בדירת המערערים בהתאם לתכנית 2327, אך לא אישרה את החריגה לפי תוכנית ג 1. על כן לא נראה כי קיימת סתירה בין החלטת הוועדה המקומית לבין האמור בפסה"ד בעת"מ 3012/04. מכל מקום, המערערים כאמור לא הגישו ערר על החלטת  הוועדה המקומית ולפיכך לא מיצו את ההליכים ועל כן, ובצרוף לכל הטעמים דלעיל, דין הערעור להידחות.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבה ושכ"ט ב"כ בסך של 5000 ש"ח.

ניתן היום,  כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: